שוק התעסוקה בישראל תקוע בפרדוקס מוזר. אבל גיוס עובדים מקצועיים? זה משהו אחר לגמרי ממה שכולם מספרים לכם. במקום מחסור אמיתי בידיים טובות, יש כאן פשוט נתק עמוק בין שני צדדים שמתעקשים לא להיפגש.
שוק העבודה הישראלי תקוע כרגע בפרדוקס אבסורדי לגמרי. מעסיקים קורסים תחת העומס, עובדים מחפשים פרנסה ראויה, ואף אחד מהם לא מצליח להגיע לשני.
מצד אחד עומדים בעלי מוסכים וקבלני בניין שמאבדים את הצפון. יש בעלי מוסכים שמוכנים לשלם כל סכום שרק תבקש, בלי למצמץ, העיקר שיגיע מוסכניק עם ידיים טובות שיודע לאבחן תקלה. קבלנים מוותרים על פרויקטים רווחיים ומסרבים לחוזים חדשים כי אין להם מספיק פועלים ואנשי מקצוע באתרי הבנייה. העבודה פשוט מונחת על הרצפה.
הם נואשים.
מצד שני יושבים אותם אנשי מקצוע, והתחושה שלהם הפוכה ב-180 מעלות. מוסכניק מקצועי מגיע לראיון, ויוצא בתחושה שהציעו לו בדיוק את אותה משכורת שהוא היה מרוויח כסדרן מדפים בחנות סטוק שכונתית. הוא השקיע שנים בלימודים, שבר את הגב תחת רכבים, ובסוף מציעים לו שכר בסיס מעליב. הוא לא מוכן למכור את הידע שלו בפרוטות, ובצדק.
מעסיק אחד מוכן לשלם הכל כדי להחזיק את העסק בחיים.
איש מקצוע בטוח שמנסים לנצל אותו עם שכר מינימום.
האמת, הדיסוננס הזה ממחיש בדיוק למה תהליך של גיוס עובדים מקצועיים הפך למשימה כל כך מורכבת. הכסף קיים והרצון קיים, אבל הציפיות לא נפגשות. כשמעסיק מפרסם מודעה גנרית ומצפה לקבל מאסטר בכלום כסף, הוא נשאר לבד. כשמועמד בטוח שכל השוק משלם שכר זעום ולא בודק מעבר למעגל הקרוב, הוא מפספס מוסך שרק מחכה להכפיל לו את התלוש.
זה לא מחסור אמיתי בידיים עובדות. זה פשוט קצר מוחלט בתקשורת.
זה נשמע כמו בדיחה לא מוצלחת. מצד אחד עומד בעל עסק שצועק שהוא מוכן לשלם כל סכום, רק שמישהו יבוא לעבוד. מהצד השני יושב בעל מקצוע מנוסה וטוען שמציעים לו שכר של עובד בסופרסטוק. שניהם צודקים. שניהם תקועים.
האמת, הנתק הזה לא נולד בגלל שאין עובדים בארץ, אלא בגלל הרגלים עקומים.
אי אפשר לצפות מאיש דיאגנוסטיקה או רתך מוסמך להיכנס לסדנה בתמורה לשכר של משרה התחלתית בקמעונאות. כשמציעים לאיש מקצוע שלמד והזיע תנאים של סידור מדפים, הוא פשוט מסתובב והולך. תהליך של גיוס עובדים מקצועיים דורש שינוי גישה מהיסוד, קודם כל בתמחור ורק אחר כך בחיפוש עצמו.
רוב המעסיקים נעולים על שיטות שכבר מזמן לא עובדות. הם זורקים מודעה עמומה לאתר דרושים כללי ומחכים לנס.
כדי לחבר בין שני הצדדים צריך להבין מה תוקע את הגלגלים:
חוסר השקיפות הזה שורף הזדמנויות לפני שהן בכלל נולדות. המעסיק פוחד לצאת פראייר, העובד פוחד שינצלו אותו, ובסוף שניהם יושבים ומחכים לישועה שלא תגיע מעצמה. תפתח את הקלפים מההתחלה.
קבלנים מוותרים היום על מכרזים של מיליוני שקלים. פשוט ככה. הם מקבלים הצעות עבודה רווחיות, מסתכלים על השטח, ומסרבים לקחת את הפרויקט. הסיבה היא לא מחסור במימון וגם לא עיכוב של מהנדס העיר. הסיבה היא שאין מי שיתפוס את הכלים בידיים ויעלה על הפיגום.
זה אבסורד מוחלט.
בצד אחד עומד מנהל פרויקט שדוחה לוחות זמנים ומשלם קנסות פיגורים כבדים כי חסרים לו עובדי שלד וטיח. בצד השני פועלים ספקי כוח אדם שמחזיקים צוותים שלמים, אבל נשארים בלי עבודה רציפה. שני הצדדים עובדים באותו ענף, לפעמים אפילו באותו אתר בנייה, אבל הם פשוט לא נפגשים.
האמת, תהליך של גיוס עובדים מקצועיים לבנייה לא חייב להיות מלחמה אבודה. אתה רק צריך לנהל אותו בצורה מסודרת:
רוב הקבלנים מחכים שהעובדים יופיעו להם באתר מעצמם. הקבלן המקצועי מרים טלפונים, בודק אישורים ויוצר את החיבורים בשטח. כשאתה מרחיב את החיפוש ופועל מול גורמים מוסדרים, אתה מפסיק לסרב לעבודות ומתחיל לבנות.
מוסכים בכל הארץ תקועים באותו המלכוד. ליפט ריק זה כסף על הרצפה. התחרות על אנשי דיאגנוסטיקה ומכונאים מנוסים הפכה לפראית, אבל בשטח מתרחש אבסורד שקשה להסביר.
מצד אחד, מנהל מוסך עומד חסר אונים ומוכן לשלם כל סכום שאיש מקצוע רציני יבקש, רק שיגיע מישהו שמבין במערכות מתקדמות, מחזיק כלי עבודה כמו שצריך ויודע לאתר תקלות באמת. מצד שני, מכונאים מיומנים יושבים בבית ומתלוננים שמציעים להם שכר שמזכיר עבודה כקופאי בחנות סטוק. הפער הזה פשוט לא הגיוני.
הם פשוט מחפשים במקומות הלא נכונים.
אם אתה מפרסם עוד מודעה גנרית בלוחות דרושים רגילים, אל תתפלא שאתה מקבל קורות חיים לא רלוונטיים. מהלך יעיל של גיוס עובדים מקצועיים מחייב אותך לפעול אחרת לגמרי. כפי שמסביר אלעד הדר, הבעיה היא כמעט אף פעם לא מחסור מוחלט באנשים, אלא נתק מוחלט בין ההצעה לבין המקום שבו בעלי המקצוע נמצאים.
במקום לפזר תקציבים על מודעות רחבות, עבודה נכונה דורשת מיקוד:
האמת, כשאתה משלב ליווי וייעוץ עסקי שמכוון בדיוק למבנה כוח האדם שלך, אתה מגלה מהר מאוד שהאנשים שאתה צריך קיימים בחוץ. אתה רק צריך לדעת איפה להניח את ההצעה שלך כדי שהם יראו אותה.
שוק התעסוקה תקוע בפרדוקס מעצבן. מצד אחד קבלנים מסרבים לפרויקטים ובעלי מוסכים צועקים שאין ידיים עובדות. מצד שני, אנשי מקצוע מנוסים יושבים בבית כי מציעים להם שכר של קופאי ברשת קמעונאית. הפתרון מתחיל ברגע שמפסיקים לפרסם באותם לוחות מודעות שכולם חורשים עליהם, ומתחילים להסתכל סביב.
העובדים קיימים. הם פשוט לא במקום שבו אתה מחפש.
תהליך של גיוס עובדים מקצועיים דורש ממך לעבוד אחרת לגמרי. אם תציע למוסכניק מיומן את אותו התשלום שמקבל סדרן מדפים, ברור שהוא לא יגיע. תנאי ההעסקה חייבים לשקף את היכולת בשטח, אבל שכר הוגן הוא רק חצי מהעניין. החצי השני הוא יציאה יזומה מהשבלונה ובניית קשרים אישיים עם קולגות בענף.
כדי לייצר זרימה אמיתית של מועמדים, כדאי להתמקד בכמה פעולות ממשיות:
האמת, יש כאן בעיקר נתק בחיבורים. בזמן שקבלן אחד עוצר אתר בנייה שלם מחוסר אונים, במרחק שיחת טלפון קצרה יושב מישהו שיכול לספק לו צוות מלא כבר מחר בבוקר. ברגע שפותחים את העיניים ומדברים ישירות, מגלים שהפתרונות נמצאים ממש מעבר לפינה.
שוק העבודה הישראלי לא באמת תקוע. המוסכניק המקצועי שמקבל הצעות שכר מעליבות יושב עשרים דקות נסיעה מבעל מוסך שמתחנן לידיים עובדות ומוכן לשלם כל סכום. באותו זמן, קבלן אחד מוותר על פרויקטים שלמים כי חסרים לו פועלים, בעוד ספק כוח אדם עם כל האישורים יושב ומחפש בדיוק את הפרויקטים האלה. הפער הוא לא מחסור באנשים. הפער הוא בחיבור ביניהם.
האמת, כולם נמצאים כאן מתחת לאף.
תהליך נכון של גיוס עובדים מקצועיים דורש משני הצדדים להפסיק לחפש מתחת לפנס. אם המעסיק המתגמל והעובד המיומן ימשיכו לפעול באותן שיטות ישנות, הם פשוט ימשיכו לפספס אחד את השני.
כדי לשבור את המעגל הזה, הנה שלושה צעדים מעשיים שצריך לעשות כבר עכשיו:
העבודה קיימת. הידיים העובדות קיימות.
אם אתה מחפש עובדים מצוינים בלי לשלם להם בהתאם, תמשיך לחכות. אבל אם אתה מעסיק שמוכן לתגמל כמו שצריך ורק נמאס לך לחפש במקומות הלא נכונים, תרים את הראש, תרחיב את הרשת שלך ותראה שהפתרונות כבר נמצאים בחוץ.
