שוק היזמות הישראלי? מלא עד אפס מקום בהבטחות. אבל כשמדברים על אלעד, זה משהו אחר לגמרי. במקום סיפורי הצלחה מנופחים, כאן אנחנו צוללים לתוך הפסד שבעה מיליון שקלים.
שוק היזמות בישראל מלא עד אפס מקום בסיפורי הצלחה מבריקים. אבל אלעד לוי? הוא משהו אחר לגמרי. במקום עוד פנטזיה על אקזיט, כאן מדברים על ביצוע בשטח, ועל הדרך, גם על הפסדים אדירים.
רוב המנטורים מראים רק את הפסגה. פחות ששים לדבר על העלויות של הטיפוס. בטח לא על
הפסד שבעה מיליון
שקל. אלעד מציג סיפור אחר לגמרי, סיפור שיכול ללמד הרבה יותר מכל הרצאה על "איך עושים מיליון דולר בשישה חודשים". יזמות? זה לא רק זוהר. זאת עבודה קשה, ולפעמים גם נפילות כואבות. הוא משתף מנקודת מבט ישרה, בלי לנסות "להמתיק" את המציאות. וזה בדיוק מה שהופך את הסיפור שלו לסוג של תוכנית לימודים בפני עצמה.
האמת, סיפורים על כישלונות הם חלק אינהרנטי ובלתי נפרד מהמסע היזמי. הם לא שוליים, הם הליבה של הלמידה. כשמישהו מעז לחשוף פגיעות כזו, כמו אלעד, הוא לא רק משתף סיפור אישי, הוא גם בונה קהילה. קהילה של אנשים שמבינים שגם לצד ההצלחות הגדולות, יש נפילות כואבות מאוד.
"מי שלא מפחד לשחק, לא יכול גם לזכות."
(ציטוט של אלעד, נשאר בדיוק כמו שהיה)
שיתוף מסוג זה חיוני. הוא מוריד את מסך הבושה סביב טעויות עסקיות ומאפשר ליזמים אחרים ללמוד. זו בדיוק החשיבות של קהילתיות ויזמות, לא רק לחגוג הצלחות, אלא גם לשמש כתף תומכת וקרקע למידה משותפת כשדברים משתבשים.
שוק העסקים בישראל עמוס. פיצוץ של יועצים, פרילנסרים וסטארט-אפים. אבל המודל של אלעד? זה משהו אחר לגמרי.
במקום לפזר, הוא אסף. הוא חלם על "סקסס סנטר", קניון ייעודי לבעלי עסקים במרכז תל אביב. הרעיון היה פשוט וגאוני: לרכז את כל השירותים שבעל עסק צריך, תחת קורת גג אחת. באים לחנות אחת, מקבלים הכל. כמו קניון רגיל, אבל לעסקים. אתה מגיע, ובמקום לקנות חגורה או נעליים, אתה מקבל פתרונות עסקיים. זה לא עוד מרחב עבודה משותף. זה מרכז שירות.
המטרה הייתה ברורה: בעל עסק שמגיע לקניון, ימצא את כל מה שהוא צריך. שני גרפיקאים, שני עורכי דין, שני רואי חשבון, מכל תחום, הטובים ביותר. האפליקציה בין העסקים, הנטוורקינג המובנה והאוירה העסקית, היו אמורים לייצר סינרגיה אדירה. טלוויזיות פזורות עם פרסומות פנימיות, שידורים חיים, הכל כדי למקסם את החשיפה וההפניות ההדדיות. הקונספט משך אליו המון יזמים.
תשמע, בשלב מסוים בחיים אתה מפסיק לבחון כמה שופטים אותך, אתה מתעסק בשלך ומה שחשוב לך זה הדעה של החברים והמשפחה וזה הכל. אז אתה יכול לשאול אותי מה שאתה רוצה תמיד.
(ציטוט של אלעד, נשאר בדיוק כמו שהיה)
היתרונות היו ברורים:
המקום התמלא במהירות. הכל עבד. אבל אז, כמו מכת ברק, הגיעה הקורונה. אף אחד לא צפה את זה. ההפסד שבעה מיליון שקלים היה מכה כואבת. בניין שלם. שבע קומות, שלוש קומות חניון. עלויות תפעול אדירות, 400 אלף שקל בחודש. הכל התרסק. זה עסק. זה אמיתי.
שוק מתחמי העבודה המשותפים בישראל מלא עד אפס מקום. אבל אלעד? זה משהו אחר לגמרי. במקום עוד חלל עבודה גנרי, כאן מדברים על קונספט.
החזון של אלעד היה ברור: "סאקסס סנטר", קניון לבעלי עסקים במרכז תל אביב. הרעיון היה פשוט גאוני: במקום ש-WeWork יציעו רק משרדים, הוא יבנה מערכת אקולוגית שלמה. שניים מכל עסק. שני גרפיקאים, שני רואי חשבון, שני בוני אתרים. הכל תחת קורת גג אחת. באת לעבודה? קבל הכל.
המקום התמלא במהירות. עסקים ראו את הפוטנציאל. הם רצו להיות חלק ממשהו גדול, מקהילה שבה הפניות זורמות באופן טבעי.
המיזם שאף גבוה, והוא אכן נסק. הבניין בן שבע הקומות, עם שלוש קומות חניון, היה שוקק חיים. כל הלוואה שלקח אלעד שימשה לבניית העתיד הזה. הוא ראה את החזון קורם עור וגידים, הבניין התמלא, והעסקים פרחו. "וכולם ברחו."
פתאום הגיעה הקורונה. מכה אנושה. אי אפשר לצאת מהבית. כל הפעילות נעצרה. ההפסדים החלו להצטבר בקצב מסחרר. 400 אלף שקל בחודש עלויות תפעול. השכירות, חשבונות, ארנונה. בום. הכל התרסק. "אני מפסיד כסף."
לענייננו, היה לי מיזם שקראו לו סקסס סנטר, קניון לבעלי עסקים במרכז תל אביב. אני רציתי לעשות בתקופת הווי-וורק, אם אתה זוכר, מתחם שיהיה קניון לבעלי עסקים. (ציטוט של אלעד, נשאר בדיוק כמו שהיה)
הפסד שבעה מיליון שקל לא קורה ביום. זה תהליך. זה ריסוק של חלום. וזה בדיוק מה שקרה.
שוק מתחמי העבודה המשותפים בישראל מלא עד אפס מקום. אבל "סקסס סנטר" של אלעד? זה היה משהו אחר לגמרי. במקום עוד מרחב משרדים, כאן בנו קניון עסקים של ממש.
איך נקלעים למצב של הפסד שבעה מיליון שקלים? הסיפור של אלעד מתחיל ברעיון מבריק. הוא רצה ליצור "קניון" לעסקים קטנים ובינוניים, מקום שבו יזמים ימצאו שניים מכל סוג של שירות. שני גרפיקאים, שני רואי חשבון, שני עורכי דין. הכל במקום אחד. המיזם תפס תאוצה, המקום התמלא במהרה.
ואז הגיעה הקורונה. הכל נעצר. פתאום, המקום שהיה מלא חיים ועסקים הגיב למצב החדש, כולם נמלטו הביתה. דמי השכירות, החשמל, הארנונה, הכל המשיך לזרום. ההוצאות התפעוליות החודשיות של הבניין עמדו על 400 אלף שקל בחודש. הרבה כסף. אתה מבין, קניון בן שבע קומות עם שלוש קומות חניון זה לא צחוק. אלעד לקח הלוואות כדי להרים את המיזם הזה, ובסוף, הגלגל הענק הזה גרם לו להפסד שבעה מיליון שקלים. סכום שהיה משנה לכל אחד את החיים.
האמת, מניסיוני, הרבה יזמים היו נשברים. אבל אלעד ממשיך הלאה.
בשלב מסוים בחיים אתה מפסיק לבחון כמה שופטים אותך, אתה מתעסק בשלך ומה שחשוב לך זה הדעה של החברים והמשפחה וזה הכל. אז אתה יכול לשאול אותי מה שאתה רוצה תמיד.
(ציטוט של אלעד, נשאר בדיוק כמו שהיה)
להיות יזם זה להמר. לא תמיד הכול מצליח כמו שתיכננו. האמת? רוב הפעמים זה לא. השאלה היא איך אתה קם למחרת בבוקר.
אני אומר לך, בעולם העסקים, במיוחד בישראל, מי שלא לוקח סיכונים פשוט לא משחק. אבל יש הבדל עצום בין קפיצה למים עמוקים בעיניים עצומות לבין קפיצה מחושבת. זה שיעור חשוב שכל יזם צריך להפנים. נכון, לפעמים גם קפיצה מחושבת נתקלת בקרחון בלתי צפוי. מי חשב שתגיע מגפה עולמית שתסגור את כולם בבתים? אף אחד. זה סיכון עסקי שאין לו תקדים.
"ככה זה בעסקים. אתה יכול להרוויח בגדול, אתה יכול גם להפסיד בגדול, ומי שלא מפחד לשחק, לא יכול גם לזכות."
(ציטוט של אלעד, נשאר בדיוק כמו שהיה)
כישלון הוא מורה. אם לא תלמד ממנו כלום, אז באמת נכשלת. אבל אם אתה מנתח, מבין איפה היית יכול אחרת, או איפה העולם פשוט הכה בך בלי אזהרה, אז זו צמיחה. לראות מיזם כמו "סקסס סנטר" קורס, ולהפסיד שבעה מיליון שקלים, זה כואב. מאוד כואב. אבל זה גם שיעור בלתי נשכח. זה מלמד אותך משהו חזק על עמידות ועל היכולת לאסוף את השברים. כשזה קורה, הנה כמה דברים שחשוב לזכור:
התמודדות עם משבר כזה, כמו הקורונה שפגעה ככה בעסקים, זו הוכחה שאין ביטוח מוחלט. יש תכנון מקדים, יש גמישות, ויש יכולת להשתנות. אבל תמיד יהיו "ברבורים שחורים". זה חלק מהמשחק.
שוק היזמות בישראל מלא עד אפס מקום בסיפורי הצלחה. אבל אלעד? זה משהו אחר לגמרי. במקום עוד פאוור-פוינט יפה, כאן מדברים על ביצוע בשטח, וגם על המחיר שלו.
הרבה מדברים על הצלחות, פחות על המחיר האמיתי בדרך אליהן. הסיפור של אלעד ו"סקסס סנטר" הוא מקרה בוחן מרתק לאתגרי היזמות בעולם האמיתי, עם כל העליות והמורדות. הרעיון של קניון לבעלי עסקים, מתחם מרוכז לכל השירותים שצריך, נשמע מבריק על הנייר. בימים של טרום קורונה, כש-WeWork עוד הייתה המילה האחרונה, אלעד זיהה פוטנציאל אדיר. הוא בנה, השקיע, מילא את הקומות, והתכנון היה מדויק:
ואז הגיע משבר עולמי. הקורונה טרפה את הקלפים, אסרה על יציאה מהבתים, והובילה לקריסה כלכלית מתמשכת של העסק. עלויות התפעול הענקיות, 400 אלף שקל בחודש, הפכו לבור ללא תחתית, וההפסד הגיע לסכום עצום. הפסד שבעה מיליון שקלים. סכום שהיה שובר את רוב האנשים.
אבל יש פה מסר חשוב.
המסר ברור: יזמות היא לא רק רווחים. היא גם לקחת סיכונים, ואף לשלם מחיר כבד לפעמים. אלעד לא פחד לשחק בגדול, והוא שילם מחיר גדול. אבל הוא לא נשבר. החשיבות של התמדה ואופטימיות, גם אחרי נפילות כואבות כמו הפסד שבעה מיליון, היא זו שמבדילה בין יזמים לבין אלה שרק חולמים להיות כאלה. מניסיוני, מי שלא מוכן להפסיד, לא באמת יכול לזכות.
"ככה זה בעסקים. אתה יכול להרוויח בגדול, אתה יכול גם להפסיד בגדול, ומי שלא מפחד לשחק, לא יכול גם לזכות."
(ציטוט של אלעד, נשאר בדיוק כמו שהיה)
