כמה מזל יש לאדם
וואו, איזה שבוע משוגע!
אתמול חזרתי מרוסיה ויומיים לפני רוסיה חזרתי מכנס בפלורידה.
בדרך חזרה מפלורידה כמעט ואיחרתי את ההסעה לשדה התעופה שיצאה שעתיים לפני הטיסה- הגעתי 15 דק’ לפני שהיא עזבה, רצתי לחדר
ארזתי את הדברים והגעתי 2 דק’ לפני שהיא יצאה.
ההסעה התחילה לעשות סיבובים בעיר ועצרה בעוד מלון, ואז בעוד מלון ואז בעוד מלון וכמו שאמרתי זה היה רק שעתיים לפני ההמראה ושעתיים כבר לא נשארו- הסברתי לנהג שאם נמשיך ככה כנראה אשאר לישון בפלורידה, בתגובה הוא ענה: “יהיה בסדר”.
בדרך לשדה השמיים קדרו, התחיל לרדת גשם ונוצרו פקקי תנועה (כן אפילו באמריקה זה קורה לפעמים J)
לבסוף הצלחתי להגיע שעה לפני הטיסה וברגע האחרון הספקתי לשלוח את המזוודות שלי, רצתי לטרמינל כי העלייה למטוס כבר התחילה, למזלי הבידוק הביטחוני עבר מהר והספקתי להגיע לשער בזמן רק כדי לגלות
שכנראה יש חשד למחבל, כל השערים נסגרו והעלייה למטוס הופסקה.
אחרי 10 דק’ של המתנה התחלתי לחשוש כי משם הייתה לי טיסת המשך מ- JFK לישראל והיו לי רק שעתיים לרדת מהמטוס, לאסוף את המזוודות
ולעלות מחדש על הטיסה. בינתיים עברו 10 דק’, 15 דק’, 20 דק’…
כעבור 50 דק’ של המתנה (!) התחלנו את העלייה למטוס, הטייס הבטיח שילחץ חזק על הדוושה של הגז J ויצמצם פערים. זה לא עזר- מזג האוויר היה קשה והגענו ב 45 דק’ איחור! רצתי למסוע של המזוודות אבל אלו לקחו את הזמן להגיע. התפללתי לאלוהי המזוודות ותפילותיי נענו- כעבור 15 דק’ המזוודה שלי הגיעה.
נותרה שעה לטיסה חזרה לארץ רק כדי שאגלה שאני בטרמינל 2 והטיסה יוצאת מטרמינל 3- נשמע קרוב אבל אז גיליתי שזה כל כך קרוב שצריך לעלות על ה Air Train רק כדי לעבור טרמינל. רצתי כמו מטורף, הגעתי לרכבת, עברתי טרמינל, מרחוק ראיתי את טרמינל 3, הגברתי את הריצה, הגעתי ללובי רק כדי לגלות שהמעליות מקולקלות. שאלתי את אחד העובדים איך נכנסים והוא אמר שזה בכלל מהצד השני של הבניין. להזכירכם מדובר בבניין של שדה תעופה כך שהמילה “הכניסה מסביב” אומרת שים נעלי ריצה וקח בחשבון 15 דק’ כשנותרו לי פחות מ- 40 דק’ לטיסה. רצתי דרך חניונים כמו מטורף, הגעתי לטרמינל, בעודי פורץ לטרמינל אני שומע צעקות עם מבטא באנגלית “Tel Aviv”
הגעתי בשנייה האחרונה לשער שכולי מזיע וחסר נשימה. כל כך שמחתי לעלות על הטיסה עד שגיליתי שהמקום האחרון שנשאר הוא מושב 66B- מושב אחרון במטוס צמוד לשירותים. אמרתי לעצמי שזה טוב שלפחות הספקתי להגיע בזמן. לאחר 3 דק’ התיישבה לידי אימא עם תינוק בן 4 חודשים
שהתחילה להניק והתינוק החליט לבעוט בי כל הדרך- אז הבנתי שלישון הרבה כבר לא יצא לי, אבל לפחות אני בדרך לארץ…
המחשבה שכעבור יומיים אני טס שוב (לרוסיה) לא עודדה אותי. אני לא יודע אם היה לי הרבה מזל שהספקתי או הרבה חוסר מזל על העיכובים בדרך
אבל מה שאני יודע שהצלחתי להשיג את מה שרציתי בזכות עקשנות ומוטיבציה (תאמינו לי שלא רצתי הרבה זמן כך שמבחינתי זה היה הישג J)
מקווה שהטיסות או לפחות העסקים שלכם הולכים קצת יותר טוב ועם הרבה יותר מזל, אבל אם בא לכם בעסק לא לסמוך על המזל ולעבוד עם תכנית פעולה מסודרת שבנויה על נוסחאות מוכחות אני ממליץ בחום לקרוא על הסדנא הקרובה.
