זה סיפור של פעם בשנה!
ביום שלישי שעבר חגגתי יום הולדת. אשתי שאלה אותי: אז מה לקנות לך? כי באמת לשמחתי זה כבר הפך לבעיה, מה גם שמלאי העניבות שלי יכול להספיק לכמה גלגולי חיים. אז אשתי, שראוי לציין תמיד מקורית ותמיד מצליחה למצוא את מה שאני לא, שאלה אותי שוב ושוב מה לקנות לי ליום ההולדת.
לבסוף החלטנו ללכת ביחד לחפש מתנות ביום ההולדת. וכך, עם ארנק פתוח ותקציב יום הולדת, הלכנו לחנויות הצעצועים לילדים גדולים הידועות גם בשמן “חנויות גדג’טים”. נכנסתי לחנות והמוכרן עשה פשוט טעות אחרי טעות, החל מלשאול אותי מיד “מה התקציב”? שאלה שלעולם לא שואלים לקוח!
תשובתי הייתה: התקציב בלתי מוגבל, אם תצליח למצוא משהו שימצא חן בעיניי. וכך המוכרן במקום לכוון למוצרים היקרים של החנות החל פשוט להציע לי את הפריטים הקרובים למקום מגוריו. הוא פנה למדף הקרוב אליו והציע לי טלפון שולחני מתחבר לאייפון בלי לשאול אפילו איזה טלפון יש לי (לא אייפון). בנוסף, הפריט הזה עולה 117 ₪. מה אתה גנוב? כרגע נכנס לקוח ואמר לך שהתקציב אינו מוגבל והכי טוב שהצלחת לכוון זה ל 117 ₪??? זה המשיך בזה שהוא הראה לי דברים למעשנים בלי לשאול אותי אם אני מעשן בכלל ובאופן כללי המשיך והמשיך עם אפס עבודת תחקיר. הרגשתי כמו בספירת מלאי של סוף שנה שמדי פעם תובלה במשפטים בסגנון “הרבה קונים את זה” או “זה הולך ממש חזק”, כאילו שזה משפט קסם שאמור לגרום לי להגיד: תשמע, עד גיל 37 לא חשבתי לעשן אבל עכשיו שאתה אומר שאת המאפרה המשתעלת המון קונים אולי הגיע הזמן באמת להתחיל…
לא עזרו הרמזים שזרקתי באוויר בסגנון: אחי אני אוהב מוסיקה, מכוניות, יש לי משרד, וכו’. הוא היה בשלו ולא רצה שאפריע לסדר בחנות ולאופן התצוגה הקבוע שלו. בסוף נאלצתי להסתפק בזוג תחתיות בצורת שוקולד שבחרתי לבד וכמובן עברו אישור על ידי אשתי. הפאנץ’ ליין היה ממש חזק: המוכרן, שיש לציין שבשעה 11 בבוקר הרגיש מאד בודד איתי בחנות, מאחר ושעה ארוכה עמדנו רק אני, הוא ומלאי הפריטים בחנות עם התקציב הבלתי מוגבל שלי ביחד איתו – פשוט החליט שמשעמם לו איתי או שהוא הגיע למיצוי של מערכת היחסים והציע לי בנדיבות לפנות לחנות האינטרנטית שלהם ואם אראה משהו שמוצא חן בעייני, אודיע לו, והוא יזמין לי. כן, שנייה…..
בסופו של דבר לא מצאנו שום דבר. מסאג’ היה, ארוחת בוקר מפנקת הייתה, סרט מעולה (על מכוניות כמובן) RUSH היה. גדג’ט לא היה. אבל מי שמכיר אותי יודע – אני תמיד נותן פייט. מיד כשהגענו לסינמה סיטי ראיתי שיש חצי שעה עד הסרט. שוב נכנסתי עם הסלוגן “תקציב בלתי מוגבל” לחנות BUG מחשבים, שוב המוכר לא התרגש והתחלתי לחשוב שאולי הטרחה של לקחת הרבה כסף ממישהו מעיקה עליהם, אולי יש להם נוהל שמעל סכום מסוים בקופה צריך ללכת עם זה לבנק וזה מאריך את הדרך הביתה או משהו בסגנון, כי ארבעת המוכרים הרדומים שהיו בחנות, הגיבו בעצלתיים ופנו למוכר הזוטר בחנות שיראה אם הוא מצליח עם השטותניק הזה שנכנס ורוצה לקנות משהו…
אחרי מאבק של רבע שעה ניצחתי! ויש לציין כי למוכרן, מעבר להיותו פיסית ברדיוס שלי, לא היה שום קשר למוצר שבחרתי. פשוט הלכתי למוצר הכי שערורייתי שיכלתי לקנות כי אין מצב שאני מסיים יום הולדת בלי גדג’ט לספר לחבר’ה. קניתי מקלדת ב 1,000 ₪. כן, קראתם נכון: מ ק ל ד ת באלף ₪. טוב האמת שהיא באה עם עכבר, אבל עדיין, אלף ₪ למקלדת?!?! אני חושב שאפילו המוכרן חשב שזה מגוחך. אבל ככה זה כשאתה ילד יום הולדת שנגמר אוטוטו ועוד לא קנית לעצמך כלום. הרי ממחר על כל דבר יוכלו להגיד לך שהגזמת, והיום הכול עדיין מותר! אז הגזמתי. אז מה! זה יום ההולדת שלי ואני יכול להחליט לעצמי 😀
אשתי, שהרגישה נקיפות מצפון (לא על המחיר של המקלדת, אלא על זה שבחרתי לעצמי מתנה לבד), החליטה לייצר לי מתנה מקורית משלה, כזו שלא קונים באף חנות, כזו שיודעים שהיא בדרך אבל לא יודעים מתי בדיוק היא תגיע. בדיוק כמו הזמנה מ ALI EXPRESS, בלילה של יום רביעי הייתה הודעה שהשליח בדרך, משמע אשתי העירה אותי ואמרה לי: אלעד, ירדו לי המים.
כעבור שעתיים קיבלתי את המתנה הטובה והמקורית ביותר, בן זכר (אני עושה סריות, יש לי כבר אוסף של ארבעה כאלו). אין מאושר ממני!!! אין על ימי הולדת! אם אמשיך ככה מעניין מה יהיה עד גיל 50…
נ.ב.
לא שכחתי ממך, גם לך יש מתנה קטנה
פעם בשלושה חודשים אני מקיים את סדנת המכירות הידועה שלי: “מכירות בליגת הגדולים”
מכירות זה לא משהו שנולדים איתו! בדקתי!
מכירות זה משהו שלומדים אותו ומתאמנים עליו לכדי שלמות.
אם בא לך למכור יותר, פשוט צריך לשלוח לנו מייל עם שם וטלפון, וכבר ימכרו לך כרטיס 🙂
כתובת למשלוח Marketing1@bizsuccess.co.il
שלך,
Elad@Bizsuccess.co.il
