אתם לא חייבים להיות חזקים כל הזמן אלעד הדר
זה התחיל לפני יומיים שאבא שלי יצא לחצר לחתוך כמה ענפים של עץ שגלשו לבית של השכנה.
הם גרים בבית פרטי והשכנה התלוננה שכמה ענפים מפריעים לה.
לאבא שלי שעוד שלושה חודשים בן 80 עמד על סולם לחתוך את הענפים, עבד ביחד עם אמא שלי בגינה שהם כל כך אוהבים ואז אמר לה אני נכנס פנימה לעשות שיחת טלפון.
שהיא ראתה שהוא לא יוצא במשך חצי שעה היא יתקשרה אליו לראות מה קורה עם הענפים מה אתה לא מפנה את מה שחתכת?
הוא התחיל לצעוק עליה תעזבי אותי, תעזבי אותי, אל תציקי לי וסגר את הטלפון.
זה היה נשמע לי מאוד מאוד מוזר היא נכנסה פנימה הביתה ומצא אותו שוכב על הרצפה. מסתבר שירד לו הלחץ דם ל 35 על 60 ובמקום להגיד שהוא מרגיש לא טוב וצריך עזרה הוא בחר מה שנקרא להיות חזק.
אם תשימו לב ברוב המשפחה ובמשפחות וברוב הארגונים יש את זה שהוא חזק והוא נתון היציב של המשפחה.
יש את זה שתמיד עוזרים לו וצריך עזרה או מבקש עזרה מכולם.
למעשה החזק שנקרא לו, רוב הפעמים לא מבקש ממש עזרה ולא רוצה להראות חולשה בשום מצב.
אתם יכולים לראות את זה גם בעסקים, בעל העסק תמיד מנסה לשדר אווירה שהכל יהיה בסדר גם אם הוא בעצמו לא יודע איך לפתור את הבעיה ומנסה לייצר תחושה כזאת שבעצם הוא לא צריך עזרה.
יש משפחות נדירות כמו אצלי במשפחה אולי גם אצלכם שאצלי יש שני חזקים.
גם אמא שלי לא מהמתפנקות אלא נהפוך היא מהקשוחות , בת לחקלאים שעבדה קשה מגיל מאוד מאוד צעיר ואולי זה מסביר לכם קצת גם עליי.
אז אחרי שפינו את אבא שלי לבית חולים אתמול הכניסו אותו בבוקר לצינתור.
הצינתור היה דיי דחוף וכשהגעתי לשם כדי לבקר אותו הוא כבר היה בתוך הצינתור כשהוא יצא יצא לנו הרופא למעשה ואמר שאי אפשר לצנתר את אבא שלי כי יש לו טרשת עורקים והבוקר הוא יכנס לניתוח דחוף.
למעשה בזמן הזה שאנחנו מדברים אבא שלי כרגע על שולחן הניתוחים בשבע וחצי בבוקר התחילו ניתוח לב פתוח והחלפה של עורקים בלב ואני מאחל לו המון המון בריאות.
בחרתי לעשות לכם את הסירטון הזה כי מה שקרה כשהוא יצא מהטשטוש מהצינתור פשוט הייתי בהלם לא ידעתי אם לחייך לבכות או לעשות לכם סרטון.
אז בחרתי לצרף את זה לשיעור של היום כי כשהוציאו את אבא שלי מצינתור הוא בחדר ההתאוששות שזה בעצם לא חדר התאוששות, מפנים אותו לחדר מיון זה אשפוז כזה וזה כל כך קשוח, שיכול להיות שם רק בן אדם אחד ואין קבלת אורחים.
יכול להיכנס רק בן אדם אחד לראות מה שלומו לצאת .
אמא שלי אמרה, אתה בטח ממהר לעבודה תיכנס ראשון אמרתי לכם יש לנו משפחה קשוחה שכזאת.
נכנסתי ואני מוצא את אבא שלי בשיחת טלפון אז אני חושב שהוא בטח עם אחד האחים ומספר לו איך הוא מרגיש או עם חבר טוב שמאוד מאוד דואג לו.
ואז אני שומע אותו אומר וכמה אתה שוקל? ומה עשית לפני כן? ואני לא מצליח להבין את תוכן השיחה עד שאני מבין שאבא שלי שהוא בגיל 79 ועדיין מאמן ג׳ודו מידי פעם ומחזיק כמה קבוצות הוא מראיין תלמיד חדש שרוצה להצטרף ופשוט התקשר אליו בהתאוששות בדיוק שהוא יצא מהצינתור.
במקום לא לענות לך שיחה או במקום כשהוא ענה למספר שהוא לא מכיר להגיד אני לא יכול לדבר כרגע או אפילו להגיד אני אחרי צינתור, הוא המשיך את השיחה עד הסוף עד שהוא ניתב את הלקוח הפוטנציאלי לשירות שמתאים לו.
ואז הוא מסתכל עליי ושואל אותי מה שלומי.
אז המסר זה אחד, יש לי אבא מאוד חזק ואני מאחל לו שיעבור את הניתוח ורפואה שלמה וכל התפילות שבעולם.
והמסר השני הוא אליכם, לא תמיד חייבים להיות כל כך חזקים, לא תמיד חייבים להיות החזק שבמשפחה, חזק שבעסק.
אני גיליתי את זה בקורונה כשהיה לי מאוד מאוד קשה הרשיתי לעצמי לבקש עזרה.
הרשיתי לעצמי להגיד שקשה לי ,הרשיתי לעצמי להגיד לחברים הקרובים או לאנשים שאני יכול לסמוך עליהם, שאם יש להם רעיון לפתרון שלא חשבתי עליו אני אשמח לשמוע.
האמת שקיבלתי כמה כאלה ממש טובים שעזרו לי.
אז המסר שלי אליכם זה אם אתם צריכים עזרה וקשה לכם אל תשמרו את זה לעצמכם.
זה לא טוב לבריאות וזה לא טוב לכם וזה לא טוב לפתרונות של הבעיות תשתפו ואם לא בא לכם להפיל את זה על בן או בת הזוג או על העובדים שלכם מחשש שזה רק יעשה להם רע תשתפו יועץ עסקי או בעל מקצוע אחר כי אתם לא חייבים להיות תמיד החזקים ביותר.
מותר לכם לבקש עזרה אם אין לכם עם מי אז אני תמיד פה בשבילכם אתם יכולים לכתוב לי או להקליט לי או להגיד לי במה אני יכול לעזור ואני אעשה תמיד את המקסימום כדי שזה יקרה.
שוב רפואה שלמה לאבי ולכולנו ושיצא מהניתוח הזה בשלום אנחנו נתראה בשיעור של מחר ביי ביי
