פייסבוק לקח לי את החברים
“נולד לי תינוק וקוראים לו “עדן” תודו שהוא מדהים”
“תראו את הבית החדש שלי, בדיוק סיימנו לסדר אותו”
“אשתי הכינה עוגה מדהימה, כל הבית מלא בריח של תפוחים”
LIKE, LIKE, LIKE, LIKE, LIKE, LIKE
LIKE, LIKE, LIKE, LIKE, LIKE, LIKE, LIKE
LIKE, LIKE, LIKE, LIKE, LIKE, LIKE, LIKE, LIKE
תגידו נפלנו על הראש? אני לא בן 80 אבל עם כל הכבוד אני מתגעגע לתקופה שבה היה נולד ילד חדש לחבר והיו מזמינים אותי לראות אותו עוד לפני הברית, כשחבר היה עובר לדירה החדשה הוא היה עושה חנוכת בית ושביום שישי במקום לשבת על הפייסבוק ולדבר עם החברים, היינו מוזמנים לחברים ואוכלים יחד את עוגת התפוחים שאשתו הכינה, מלבד היתרון הדיאטתי שלראות את העוגה און ליין ולא לאכול אותה – אני מוחה!
כשאנחנו מתקשרים אנחנו מרגישים חיים, חשובים, בעלי ערך, אבל עצרו רגע וחשבו האם לא הפכנו קצת לאגואיסטים? אנחנו מתקשרים על כל מה שעולה לנו, יש כאלה שפשוט אין לי הגדרה אחרת למצוא לדרך שבה הם מתקשרים מלבד לקרוא לזה “שלשול של תקשורות” הם מוציאים על הקיר שלהם בפייסבוק כל שטות שהם חושבים או עושים ולמעשה לא איכפת להם מי קורא, הם גם לא כותבים לאף אחד באופן מיוחד.
תעצרו רגע לחשוב שאם לפני עשרים שנה הייתם נותנים לחבר הכי טוב שלכם לעמוד מתחת לבית שלו, לבהות לרחוב ולדבר לעוברים ושבים בלי לבדוק מי מקשיב, בלי להתייחס למישהו ספציפי וגם התקשורת שלו הייתה כזו שהוא מדי פעם זורק משפטים לאוויר שלא קשורים אחד לשני ובנויים משני שלושה משפטים תלושים ולא קשורים, פעם בכמה דקות איזה עובר אורח היה מגיב מנימוס. אבל מה נראה לכם היה קורה אם היה מתמיד בזה, אני חותם על כך שהייתה עוצרת ניידת לבנה והיו יוצאים ממנה 4 אחים חסונים עם כותנת בידם ואחות עם מזרק גדול….
האם השתגענו כולנו, האם מרק צוקרברג סימם את כולנו בסם הפייסבוק?
שלא תבינו לא נכון, גם אני נגוע בוירוס, גם לי יש דף פייסבוק, גם אני “מחפש חברים”, כך שבעצם כתיבת שורה זו הצבעתי על עוד עובדה פאתטית שאנחנו עושים בפייסבוק: “מחפשים חברים”. בעבר, חיפוש חברים היה עבודה קשה, היית צריך להשקיע בקשר, ללכת למפגשים חברתיים, לחוגים, למילואים או סתם לרדת עם הכלב לגינה, היום איכות הקשר היא כזו: ל”אלעד הדר” ולך יש 16 חברים משותפים, אני ממליץ לך להיות חבר שלו…
האם אימא שלכם הייתה יכולה להמליץ לכם להיות חבר של הילד מקומה 6 כי הוא בבניין שלכם או של הילד עם הנזלת מהכיתה המקבילה כי יש לך שם 3 חברים שאתך בחוג ג’ודו… כמו שאמרתי פאתטי.., אנחנו אוספים חברים בלי התייחסות אמיתית למילה חבר, כי הרעיון החולני שככל שיהיו יותר אנשים שיקשיבו לשטויות שיש לנו להגיד – כך תגדיל את יכולת החשיפה והאפשרות לקבל עוד LIKE מה שבאופן ביזארי יגרום לנו להרגיש “שיש לנו חברים” “שאוהבים אותנו” כי הרי 18 איש לחצו LIKE על התמונה של הבית החדש ששיפצתי…
אני בעד הפייסבוק, אני מצדיע למרק צוקרברג, אבל חבר’ה בואו לא נשכח מטיולים, עוגה אצל החברים, ערבים בהם מעבירים כיף עם בירה וגרעינים אצל החבר’ה ולא עוד ערב בפייסבוק, נא לאזן בין החיים הווירטואליים לחיים האמיתיים, תקשורת היא סם החיים, אנחנו חייבים אנשים סביבנו כדי להרגיש חיים, אל תשתמשו בחיקוי זול כדי לדמות את הדבר המדהים הזה שנקרא תקשורת בין אישית, פשוט שימו לב איך קוראים לזה “תקשורת בין אישית” משמע זה בין אנשים ואין באמצע מתווך שנקרא מחשב…
אם יש לכם מחאה על המאמר תכתבו לי בפייסבוק ואם אהבתם אתם מוזמנים לשישי, אשתי אופה יופי של עוגות Smile
שלכם,
אלעד הדר, מנכ”ל
קבוצת success ייעוץ עסקי
